עקור

Posted in שירה on 14 במרץ 2013 by Drifteragain - אמיר עצמון

לא, איני שייך לאדונים,

אני חושב, ודאי, אם כן, לעבדים.

לא הייתי צריך לנסות ולשנות את האמת הזו.

לעבדים, אלך, אם כן, מוכן עם המפית, עם המגבת,

מוכן למחות את הזיעה המאושרת מפניהם,

מוכן למחוא כפיים כשצריך.

ואולי יזדקקו לי עוד כמו יער הזקוק למלח,

כמו שכביש צריך ציפור,

כמו שים מרשה את קיומו של צל.

להמשיך לקרוא

פסנתרים!

Posted in הקראה, פרוזה on 25 בינואר 2013 by Drifteragain - אמיר עצמון

אז באיחור קל של מעט יותר מחודש, אני רוצה לתת קצת כבוד לסיפור שיקר לליבי. “פסנתרים” זכה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצרצר (בדיוק 365 מילים) של מוצ”ש, המוסף של מקור ראשון.

אז להלן הסיפור (ומיני שקרים ושמועות אודותיי, כאילו רווקותי אינה מתנדנדת וכאילו התואר השני כבר לא מאחורי, ותמונת ה-young author הרשמית שלי) כפי שהופיע על דפי הז’ורנל.

ומלבד זאת, חשבתי שכדאי לנצל את ההזדמנות ולפתוח בפרוייקט שכבר מזמן מדגדג לי – להקריא, להקריא, להקריא. אז אתם גם מוזמנים להקשיב לשני סיפורים שאקריא בערב הקראה בתמיר ספרים במושבה הגרמנית, בעוד שבועיים (4.2, 20:00) וגם, אם התנועה בזמן ובמרחב קשה עליכם – הנה הקלטה של פסנתרים ממש כאן!

התמונה ברקע–ביתם של השכנים של האנשים היקרים שאצלהם התארחנו בצפון לונדון לפני שנתיים וחצי. וירח.

וכאן גם אתם נכנסים לתמונה – מכיוון שהיכולות הגרפיות שלי מוגבלות למדי, אני רוצה להזמין את המאיירים, הציירים והמעצבים ביניכם ליצירה משותפת: אני אתרום את הטקסט ואת הקול – אתם/ן את הדימויים החזותיים. יאללה! שלחו לי מייל או תגובה ונתחיל להתגלגל.

image

בלדה לבחירות 2013

Posted in אורחים, שירה on 5 בינואר 2013 by Drifteragain - אמיר עצמון

אז לפני שבוע וחצי ישבתי לארוחת ערב עם דורי ליד אוניברסיטת תל אביב… ודיסקסנו שואה ולאומיות ואלימות וישראל, והבנתי כמה זה עצוב, בעצם. באמת באמת עצוב.
ותודה ליונצ' היקר שנתן את קולו ואצבעותיו.

הייקאי מהודו–האוסף השלם

Posted in שירה on 19 בדצמבר 2012 by Drifteragain - אמיר עצמון

אז כשהייתי בהודו לפני חודשיים, באה לי מוזה מזרחית והחלטתי לכתוב הייקאיי (צורת הרבים של הייקו) שילכדו את התחושות והחוויות שהציעה לי חצי היבשת. איני נשען על המבנה ההברתי הנהוג ביפנית, אלא יותר על העקרונות הזניים המנחים את תפיסת העולם של ההייקו, כלוכד רגעים של הבנה, הארה או אחדות עם הטבע. הנה הם, מן הפנקס הממשי לזה הוירטואלי:

***

בין קירות היער,

מתוך האפלה:

פרה, משאיות, עיר.

*

אין יודעים מתי

עצירת השירותים.

נסה לא לחשוב על כך.

*

בדרכים.

הלילה מסתורי מדי

מכדי לישון.

*

טיפה

בין משקוף לרצפה

מכאן ומכאן רחוקה.

*

מפציר –

או נוזף?

שאון הנהר בלילה.

*

האם גם השושן,

גם השמיים,

מפחדים לתעות בדרך?

*

האם הוא שוטף את ידיו,

האיש המעסה

כף רגל וראש?

*

ידיד ותיק

שאין מתעייפים מלפגוש:

צואה מוצקה.

*

להמשיך לקרוא

כדי לכתוב

Posted in שירה on 13 בדצמבר 2012 by Drifteragain - אמיר עצמון

צריכות להיות פיסות חיים שלא נחיו עד תום.

את הכוס יש למלא לא עד סופה.

חצי מהצחוק לעצור בגרון.

את האושר הרץ להחזיק ברסנו,

בכלובו לאסור את הצער.

ללכת כמעט ברחוב,

לחטוף נשיקה בקירוב.

להעמיד חצי פנים

כדי שהמילים ידמו

בכוח מה שיכול היה.

זה מעורר חצי שנאה,

חצי רצון לברוח,

אותם אתה שומר בבטן,

מחביא במחצית עורך.

שלושה קצרים על זוגיות, תשוקה, נשים

Posted in פרוזה on 4 בדצמבר 2012 by Drifteragain - אמיר עצמון

באמצע שאנחנו שוכבים, כשכל הריריות כבר מגורות ותיכף דברים דולפים ושנייה לפני שאני נכנס, היא עוצרת אותי בכתפיים ומוודאת קשר עין ואומרת לי שלעולם לא תוכל באמת לאהוב אותי, אני לא בטוח אם היא אשכרה השתמשה במילה לעולם או שהיא אמרה אף פעם, אבל הבנתי את המסר. אחר כך היא הכניסה אותי בנימוס, הייתי אורח אדיב וכשכל אחד ירד מאוכפו היא הפנתה לי את הגב וסיננה שזה היה או זה או להגיד לי שהיא אוהבת אותי, ואנחנו רק בדייט השלישי.

***

אז אמרתי לה, אמרתי לה מירי, באמא שלי, אני אוהב אותך. את עושה לי חשק לקום בבוקר גם אחר הצהריים. אמרה מה אני שעון מעורר? אמרתי לה שנים שאני חי בתוך עצמי וצפוף לי ומחניק ואז הנה את באת ועכשיו אני רוצה לחיות בתוכך. אמרה מה אני צימר? אמרתי לה, מירי, אמרתי, מירי, מירי, כל פעם שיש לי כאב-נפש אני חושב עלֶיך ישר הוא הולך. אמרה מה אני אדוויל? אמרתי לה מירי, באמא שלי, ישר אני רואה אותך נהיה לי חיוך על הפנים. אמרה מה יש לי משהו בין השיניים?‎

***

אני רוצה שתשפילי אותי, שזה יכאב, כלומר, לא בדיוק. אני רוצה שתתנהגי כאילו את טובה ממני, כאילו יש בך משהו מיוחד. שתקשיבי לי רק קצת ואז תקומי, שתביטי אבל לא כל כך תראי. אל תסיימי משפטים, אל תעני לטלפונים, אל תופיעי על מפתן ביתי אלא אם כן חיכיתי לך שעות, או שזה לגמרי במקרה, ואל תתרגשי ממקריות. דאגי תמיד לקבוע פגישה נוספת אחרי. דברי בשפתי כבת המקום, ובשלוש שפות אחרות, דעי יותר ממני עליי ועל יוון העתיקה. הפגיני, אם לא קשה לך, מצוקה אדישה. טיילי בעולם בזמן שאני אתכנס לתוכי, למדי לנגן בכלי נגינה. צחקי מהבדיחות שלי עד גבול מסוים, הרפי מהחיבוק שניות לפני שיהפך לרציני. נשקי לחי וצוואר, לעולם לא שפתיים. חיי בעולם שעליו אוכל רק לחלום.

*

Posted in שירה on 5 בנובמבר 2012 by Drifteragain - אמיר עצמון

כיצד את רואה את הגבר הזה, המאוהב?

באיזו זווית בו תציצי – מאיזו קומה, מאיזה אשנב?

מקופל כנייר, הוא רוכן ומצמיד מילותיו לשירים

עבורך – וממרום מבטך – ילדון המשחק בנמלים.

רגשותיו – כמו צרה או ספחת:

מחמאה אגבית, מעיקה, את שוטפת אותה במקלחת.

מדשדש אחריך ברחוב, כשליחו של מרכול נעלם,

נאמן לערפך, כשפנייך לא יחצו את שביליו לעולם.

 

והוא בא והולך, את לו פתיל ופצצה,

עוברי אורח שבך לא פורצים בריצה.

זה אפילו מצחיק, להביט בשלווה

באיש הנתקל בזגוגית, במראה,

שוב ושוב וחוזר ומציע מנחה.

מסכימה בנימוס, אנחה של אחווה,

מקהה את שיניו ומבקשת סליחה.

 

בכל תפוחיו תנגסי – הוא מרעיף וקשה לסרב

בחצי לבבך תלעסי, 'הוא דואב… נו, גם לי זה כואב!'

הוא חושב זה נעים, כשתולים בך תקוות ופחדים,

כמו היית לו מתלה מגבות?

כבר סירבת שוב ושוב, שווא ושווא,

עכשיו מה הוא רוצה?

 

לרוצץ את ראשך, אם ניתן,

אם הוא רך מליבך המאובן, הנוקשה

השמור ממילא לאחר.

אהבה היא ברזל מלובן, בו פגיון של איבה מסתתר.

לא הכית בו בעוד היה חם, והנה להבו התקרר.

 

***

מוקדש לע., ש., ס., נ. (שאיננה צ’), נ. (השוודית), ויכולתי להשבע שהיו עוד כמה…